سفر حزقيال - الأصحاح 23 | Hebrew Old Testament (Tanach)

  • 1. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
  • 2. בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃
  • 3. ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃
  • 4. ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃
  • 5. ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃
  • 6. לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃
  • 7. ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃
  • 8. ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃
  • 9. לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃
  • 10. המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃
  • 11. ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃
  • 12. אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃
  • 13. וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃
  • 14. ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃
  • 15. חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃
  • 16. ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃
  • 17. ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃
  • 18. ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃
  • 19. ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃
  • 20. ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃
  • 21. ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃
  • 22. לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃
  • 23. בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃
  • 24. ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃
  • 25. ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃
  • 26. והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃
  • 27. והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃
  • 28. כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃
  • 29. ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃
  • 30. עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃
  • 31. בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃
  • 32. כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃
  • 33. שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃
  • 34. ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
  • 35. לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃
  • 36. ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃
  • 37. כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃
  • 38. עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃
  • 39. ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃
  • 40. ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃
  • 41. וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃
  • 42. וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃
  • 43. ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃
  • 44. ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃
  • 45. ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃
  • 46. כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃
  • 47. ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃
  • 48. והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃
  • 49. ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃
أسفار الكتاب المقدس
أعلى