تم تعطيل الجافا سكربت. للحصول على تجربة أفضل، الرجاء تمكين الجافا سكربت في المتصفح الخاص بك قبل المتابعة.

سفر حزقيال - الأصحاح 23 | Hebrew Old Testament (Tanach)

1. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
2. בן־אדם שׁתים נשׁים בנות אם־אחת היו׃
3. ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שׁמה מעכו שׁדיהן ושׁם עשׂו דדי בתוליהן׃
4. ושׁמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושׁמותן שׁמרון אהלה וירושׁלם אהליבה׃
5. ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשׁור קרובים׃
6. לבשׁי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשׁים רכבי סוסים׃
7. ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשׁור כלם ובכל אשׁר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃
8. ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שׁכבו בנעוריה והמה עשׂו דדי בתוליה וישׁפכו תזנותם עליה׃
9. לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשׁור אשׁר עגבה עליהם׃
10. המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שׁם לנשׁים ושׁפוטים עשׂו בה׃
11. ותרא אחותה אהליבה ותשׁחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃
12. אל־בני אשׁור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשׁי מכלול פרשׁים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃
13. וארא כי נטמאה דרך אחד לשׁתיהן׃
14. ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשׁי מחקה על־הקיר צלמי כשׂדיים חקקים בשׁשׁר׃
15. חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשׁיהם מראה שׁלשׁים כלם דמות בני־בבל כשׂדים ארץ מולדתם׃
16. ותעגב עליהם למראה עיניה ותשׁלח מלאכים אליהם כשׂדימה׃
17. ויבאו אליה בני־בבל למשׁכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשׁה מהם׃
18. ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשׁי מעליה כאשׁר נקעה נפשׁי מעל אחותה׃
19. ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשׁר זנתה בארץ מצרים׃
20. ותעגבה על פלגשׁיהם אשׁר בשׂר־חמורים בשׂרם וזרמת סוסים זרמתם׃
21. ותפקדי את זמת נעוריך בעשׂות ממצרים דדיך למען שׁדי נעוריך׃
22. לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשׁר־נקעה נפשׁך מהם והבאתים עליך מסביב׃
23. בני בבל וכל־כשׂדים פקוד ושׁוע וקוע כל־בני אשׁור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שׁלשׁים וקרואים רכבי סוסים כלם׃
24. ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישׂימו עליך סביב ונתתי לפניהם משׁפט ושׁפטוך במשׁפטיהם׃
25. ונתתי קנאתי בך ועשׂו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באשׁ׃
26. והפשׁיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃
27. והשׁבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשׂאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃
28. כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשׁר שׂנאת ביד אשׁר־נקעה נפשׁך מהם׃
29. ועשׂו אותך בשׂנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃
30. עשׂה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשׁר־נטמאת בגלוליהם׃
31. בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃
32. כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשׁתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃
33. שׁכרון ויגון תמלאי כוס שׁמה ושׁממה כוס אחותך שׁמרון׃
34. ושׁתית אותה ומצית ואת־חרשׂיה תגרמי ושׁדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃
35. לכן כה אמר אדני יהוה יען שׁכחת אותי ותשׁליכי אותי אחרי גוך וגם־את שׂאי זמתך ואת־תזנותיך׃
36. ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשׁפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃
37. כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשׁר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃
38. עוד זאת עשׂו לי טמאו את־מקדשׁי ביום ההוא ואת־שׁבתותי חללו׃
39. ובשׁחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשׁי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשׂו בתוך ביתי׃
40. ואף כי תשׁלחנה לאנשׁים באים ממרחק אשׁר מלאך שׁלוח אליהם והנה־באו לאשׁר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃
41. וישׁבת על־מטה כבודה ושׁלחן ערוך לפניה וקטרתי ושׁמני שׂמת עליה׃
42. וקול המון שׁלו בה ואל־אנשׁים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשׁיהן׃
43. ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃
44. ויבוא אליה כבוא אל־אשׁה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשׁת הזמה׃
45. ואנשׁים צדיקם המה ישׁפטו אותהם משׁפט נאפות ומשׁפט שׁפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃
46. כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃
47. ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באשׁ ישׂרפו׃
48. והשׁבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשׁים ולא תעשׂינה כזמתכנה׃
49. ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשׂאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃