سفر صموئيل الأول - الأصحاح 28 | Hebrew Old Testament (Tanach)

  • 1. ויהי בימים ההם ויקבצו פלשׁתים את־מחניהם לצבא להלחם בישׂראל ויאמר אכישׁ אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשׁיך׃
  • 2. ויאמר דוד אל־אכישׁ לכן אתה תדע את אשׁר־יעשׂה עבדך ויאמר אכישׁ אל־דוד לכן שׁמר לראשׁי אשׂימך כל־הימים׃
  • 3. ושׁמואל מת ויספדו־לו כל־ישׂראל ויקברהו ברמה ובעירו ושׁאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ׃
  • 4. ויקבצו פלשׁתים ויבאו ויחנו בשׁונם ויקבץ שׁאול את־כל־ישׂראל ויחנו בגלבע׃
  • 5. וירא שׁאול את־מחנה פלשׁתים וירא ויחרד לבו מאד׃
  • 6. וישׁאל שׁאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃
  • 7. ויאמר שׁאול לעבדיו בקשׁו־לי אשׁת בעלת־אוב ואלכה אליה ואדרשׁה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשׁת בעלת־אוב בעין דור׃
  • 8. ויתחפשׂ שׁאול וילבשׁ בגדים אחרים וילך הוא ושׁני אנשׁים עמו ויבאו אל־האשׁה לילה ויאמר קסומי־נא לי באוב והעלי לי את אשׁר־אמר אליך׃
  • 9. ותאמר האשׁה אליו הנה אתה ידעת את אשׁר־עשׂה שׁאול אשׁר הכרית את־האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקשׁ בנפשׁי להמיתני׃
  • 10. וישׁבע לה שׁאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה׃
  • 11. ותאמר האשׁה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שׁמואל העלי־לי׃
  • 12. ותרא האשׁה את־שׁמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשׁה אל־שׁאול לאמר למה רמיתני ואתה שׁאול׃
  • 13. ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשׁה אל־שׁאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ׃
  • 14. ויאמר לה מה־תארו ותאמר אישׁ זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שׁאול כי־שׁמואל הוא ויקד אפים ארצה וישׁתחו׃
  • 15. ויאמר שׁמואל אל־שׁאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שׁאול צר־לי מאד ופלשׁתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשׂה׃
  • 16. ויאמר שׁמואל ולמה תשׁאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃
  • 17. ויעשׂ יהוה לו כאשׁר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃
  • 18. כאשׁר לא־שׁמעת בקול יהוה ולא־עשׂית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשׂה־לך יהוה היום הזה׃
  • 19. ויתן יהוה גם את־ישׂראל עמך ביד־פלשׁתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישׂראל יתן יהוה ביד־פלשׁתים׃
  • 20. וימהר שׁאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שׁמואל גם־כח לא־היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה׃
  • 21. ותבוא האשׁה אל־שׁאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שׁמעה שׁפחתך בקולך ואשׂים נפשׁי בכפי ואשׁמע את־דבריך אשׁר דברת אלי׃
  • 22. ועתה שׁמע־נא גם־אתה בקול שׁפחתך ואשׂמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃
  • 23. וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשׁה וישׁמע לקלם ויקם מהארץ וישׁב אל־המטה׃
  • 24. ולאשׁה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלשׁ ותפהו מצות׃
  • 25. ותגשׁ לפני־שׁאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃
أعلى