سفر صموئيل الثاني - الأصحاح 14 | Hebrew Old Testament (Tanach)

  • 1. וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשׁלום׃
  • 2. וישׁלח יואב תקועה ויקח משׁם אשׁה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשׁי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שׁמן והיית כאשׁה זה ימים רבים מתאבלת על־מת׃
  • 3. ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישׂם יואב את־הדברים בפיה׃
  • 4. ותאמר האשׁה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשׁתחו ותאמר הושׁעה המלך׃
  • 5. ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשׁה־אלמנה אני וימת אישׁי׃
  • 6. ולשׁפחתך שׁני בנים וינצו שׁניהם בשׂדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו׃
  • 7. והנה קמה כל־המשׁפחה על־שׁפחתך ויאמרו תני את־מכה אחיו ונמתהו בנפשׁ אחיו אשׁר הרג ונשׁמידה גם את־היורשׁ וכבו את־גחלתי אשׁר נשׁארה לבלתי שׂום־לאישׁי שׁם ושׁארית על־פני האדמה׃
  • 8. ויאמר המלך אל־האשׁה לכי לביתך ואני אצוה עליך׃
  • 9. ותאמר האשׁה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי׃
  • 10. ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך׃
  • 11. ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשׁחת ולא ישׁמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משׂערת בנך ארצה׃
  • 12. ותאמר האשׁה תדבר־נא שׁפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי׃
  • 13. ותאמר האשׁה ולמה חשׁבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשׁם לבלתי השׁיב המלך את־נדחו׃
  • 14. כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשׁר לא יאספו ולא־ישׂא אלהים נפשׁ וחשׁב מחשׁבות לבלתי ידח ממנו נדח׃
  • 15. ועתה אשׁר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שׁפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשׂה המלך את־דבר אמתו׃
  • 16. כי ישׁמע המלך להציל את־אמתו מכף האישׁ להשׁמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים׃
  • 17. ותאמר שׁפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשׁמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך׃
  • 18. ויען המלך ויאמר אל־האשׁה אל־נא תכחדי ממני דבר אשׁר אנכי שׁאל אתך ותאמר האשׁה ידבר־נא אדני המלך׃
  • 19. ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשׁה ותאמר חי־נפשׁך אדני המלך אם־אשׁ להמין ולהשׂמיל מכל אשׁר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא שׂם בפי שׁפחתך את כל־הדברים האלה׃
  • 20. לבעבור סבב את־פני הדבר עשׂה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשׁר בארץ׃
  • 21. ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשׂיתי את־הדבר הזה ולך השׁב את־הנער את־אבשׁלום׃
  • 22. ויפל יואב אל־פניו ארצה וישׁתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשׁר־עשׂה המלך את־דבר עבדו׃
  • 23. ויקם יואב וילך גשׁורה ויבא את־אבשׁלום ירושׁלם׃
  • 24. ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשׁלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה׃
  • 25. וכאבשׁלום לא־היה אישׁ־יפה בכל־ישׂראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום׃
  • 26. ובגלחו את־ראשׁו והיה מקץ ימים לימים אשׁר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושׁקל את־שׂער ראשׁו מאתים שׁקלים באבן המלך׃
  • 27. ויולדו לאבשׁלום שׁלושׁה בנים ובת אחת ושׁמה תמר היא היתה אשׁה יפת מראה׃
  • 28. וישׁב אבשׁלום בירושׁלם שׁנתים ימים ופני המלך לא ראה׃
  • 29. וישׁלח אבשׁלום אל־יואב לשׁלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישׁלח עוד שׁנית ולא אבה לבוא׃
  • 30. ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שׁם שׂערים לכו והוצתיה באשׁ ויצתו עבדי אבשׁלום את־החלקה באשׁ׃
  • 31. ויקם יואב ויבא אל־אבשׁלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את־החלקה אשׁר־לי באשׁ׃
  • 32. ויאמר אבשׁלום אל־יואב הנה שׁלחתי אליך לאמר בא הנה ואשׁלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשׁור טוב לי עד אני־שׁם ועתה אראה פני המלך ואם־ישׁ־בי עון והמתני׃
  • 33. ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשׁלום ויבא אל־המלך וישׁתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישׁק המלך לאבשׁלום׃
أسفار الكتاب المقدس
أعلى