سفر صموئيل الثاني - الأصحاح 13 | Hebrew Old Testament (Tanach)

  • 1. ויהי אחרי־כן ולאבשׁלום בן־דוד אחות יפה ושׁמה תמר ויאהבה אמנון בן־דוד׃
  • 2. ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשׂות לה מאומה׃
  • 3. ולאמנון רע ושׁמו יונדב בן־שׁמעה אחי דוד ויונדב אישׁ חכם מאד׃
  • 4. ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן־המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את־תמר אחות אבשׁלם אחי אני אהב׃
  • 5. ויאמר לו יהונדב שׁכב על־משׁכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשׂתה לעיני את־הבריה למען אשׁר אראה ואכלתי מידה׃
  • 6. וישׁכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל־המלך תבוא־נא תמר אחתי ותלבב לעיני שׁתי לבבות ואברה מידה׃
  • 7. וישׁלח דוד אל־תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשׂי־לו הבריה׃
  • 8. ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שׁכב ותקח את־הבצק ותלושׁ ותלבב לעיניו ותבשׁל את־הלבבות׃
  • 9. ותקח את־המשׂרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל־אישׁ מעלי ויצאו כל־אישׁ מעליו׃
  • 10. ויאמר אמנון אל־תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את־הלבבות אשׁר עשׂתה ותבא לאמנון אחיה החדרה׃
  • 11. ותגשׁ אליו לאכל ויחזק־בה ויאמר לה בואי שׁכבי עמי אחותי׃
  • 12. ותאמר לו אל־אחי אל־תענני כי לא־יעשׂה כן בישׂראל אל־תעשׂה את־הנבלה הזאת׃
  • 13. ואני אנה אוליך את־חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישׂראל ועתה דבר־נא אל־המלך כי לא ימנעני ממך׃
  • 14. ולא אבה לשׁמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישׁכב אתה׃
  • 15. וישׂנאה אמנון שׂנאה גדולה מאד כי גדולה השׂנאה אשׁר שׂנאה מאהבה אשׁר אהבה ויאמר־לה אמנון קומי לכי׃
  • 16. ותאמר לו אל־אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשׁר־עשׂית עמי לשׁלחני ולא אבה לשׁמע לה׃
  • 17. ויקרא את־נערו משׁרתו ויאמר שׁלחו־נא את־זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה׃
  • 18. ועליה כתנת פסים כי כן תלבשׁן בנות־המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משׁרתו החוץ ונעל הדלת אחריה׃
  • 19. ותקח תמר אפר על־ראשׁה וכתנת הפסים אשׁר עליה קרעה ותשׂם ידה על־ראשׁה ותלך הלוך וזעקה׃
  • 20. ויאמר אליה אבשׁלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישׁי אחיך הוא אל־תשׁיתי את־לבך לדבר הזה ותשׁב תמר ושׁממה בית אבשׁלום אחיה׃
  • 21. והמלך דוד שׁמע את כל־הדברים האלה ויחר לו מאד׃
  • 22. ולא־דבר אבשׁלום עם־אמנון למרע ועד־טוב כי־שׂנא אבשׁלום את־אמנון על־דבר אשׁר ענה את תמר אחתו׃
  • 23. ויהי לשׁנתים ימים ויהיו גזזים לאבשׁלום בבעל חצור אשׁר עם־אפרים ויקרא אבשׁלום לכל־בני המלך׃
  • 24. ויבא אבשׁלום אל־המלך ויאמר הנה־נא גזזים לעבדך ילך־נא המלך ועבדיו עם־עבדך׃
  • 25. ויאמר המלך אל־אבשׁלום אל־בני אל־נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ־בו ולא־אבה ללכת ויברכהו׃
  • 26. ויאמר אבשׁלום ולא ילך־נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך׃
  • 27. ויפרץ־בו אבשׁלום וישׁלח אתו את־אמנון ואת כל־בני המלך׃
  • 28. ויצו אבשׁלום את־נעריו לאמר ראו נא כטוב לב־אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את־אמנון והמתם אתו אל־תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני־חיל׃
  • 29. ויעשׂו נערי אבשׁלום לאמנון כאשׁר צוה אבשׁלום ויקמו כל־בני המלך וירכבו אישׁ על־פרדו וינסו׃
  • 30. ויהי המה בדרך והשׁמעה באה אל־דוד לאמר הכה אבשׁלום את־כל־בני המלך ולא־נותר מהם אחד׃
  • 31. ויקם המלך ויקרע את־בגדיו וישׁכב ארצה וכל־עבדיו נצבים קרעי בגדים׃
  • 32. ויען יונדב בן־שׁמעה אחי־דוד ויאמר אל־יאמר אדני את כל־הנערים בני־המלך המיתו כי־אמנון לבדו מת כי־על־פי אבשׁלום היתה שׂומה מיום ענתו את תמר אחתו׃
  • 33. ועתה אל־ישׂם אדני המלך אל־לבו דבר לאמר כל־בני המלך מתו כי־אם־אמנון לבדו מת׃
  • 34. ויברח אבשׁלום וישׂא הנער הצפה את־עינו וירא והנה עם־רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר׃
  • 35. ויאמר יונדב אל־המלך הנה בני־המלך באו כדבר עבדך כן היה׃
  • 36. ויהי ככלתו לדבר והנה בני־המלך באו וישׂאו קולם ויבכו וגם־המלך וכל־עבדיו בכו בכי גדול מאד׃
  • 37. ואבשׁלום ברח וילך אל־תלמי בן־עמיחור מלך גשׁור ויתאבל על־בנו כל־הימים׃
  • 38. ואבשׁלום ברח וילך גשׁור ויהי־שׁם שׁלשׁ שׁנים׃
  • 39. ותכל דוד המלך לצאת אל־אבשׁלום כי־נחם על־אמנון כי־מת׃
أسفار الكتاب المقدس
أعلى